רמב"ם (משנה תורה) הלכות מלוה ולוה פרק ט הלכה א
אין פוסקין על הפרות עד שיצא השער. יצא השער פוסקין. אף על פי שאין לזה יש לזה. כיצד. היה השער לחטים קבוע לשוק ארבע סאין בסלע הרי זה פוסק עמו על מאה סאין ונותן לו חמש ועשרים סלעים. ואם יתן לו מאה סאה של חטים אחר זמן בעת שיהיו החטים סאה בסלע אין בזה רבית כלל אף על פי שלא היה למוכר חטים כלל בעת שפסק. במה דברים אמורים בשלא היה לו כלום מאותו המין בעת שפסק עליו. אבל אם היה למוכר מאותו המין כלום אף על פי שעדין לא נגמרה מלאכתו הרי זה מתר לפסק עליו אף על פי שעדין לא יצא השער. כיצד. היה הוא תחלה לקוצרים הרי זה פוסק על החטים אף על פי שעדין הן גדיש. ופוסק על היין משיבצר הענבים ויתנם בעביט ועל השמן משנתן זיתים במעטן ועל הסיד משישקענה בכבשן. וכן פוסק על כלי חרש משיעשה היוצר ביצים שלהן. במה דברים אמורים בשהיה עפרן לבן אבל עפרן שחור פוסק על הכלים הנעשין ממנו אף על פי שלא נעשו מפני שהוא מצוי לכל ואף על פי שאין לזה יש לזה. וכן פוסק עמו על הזבל כל ימות השנה אף על פי שאין לו זבל מפני שהוא מצוי תמיד: