רמב"ם (משנה תורה) הלכות מלוה ולוה פרק ט הלכה י

הנותן לבעל הגנה דמי עשרה קשואין אלו דמי עשרה אבטיחים אלו והרי הן קטנים והתנה עמו שיתנם לו לכשיגדילו הרי זה מתר שהרי הוא מניחן והם גדלים מאליהן ואלו קצצן עתה כשהן קטנים לא היו באים אחרים תחתיהן. וכן כל כיוצא בזה מדבר שאין בו הפסד ולא חסרון על המוכר: