רמב"ם (משנה תורה) הלכות מלוה ולוה פרק יג הלכה א

מלוה שבא להפרע בשטר שבידו שלא בפני לוה אם יכולין בית דין לשלח אליו ולהודיעו עד שיעמד עמו בדין שולחין ומודיעין לו. ואם אי אפשר להודיעו במהרה אומרים למלוה שישבע ויטל מנכסיו בין מן הקרקע בין מן המטלטלים. ואין חוששין לשובר. ודין זה תקנת חכמים הוא כדי שלא יהיה כל אחד ואחד נוטל מעותיו של חברו והולך ויושב לו במדינה אחרת ונמצא נועל דלת בפני לוין: