רמב"ם (משנה תורה) הלכות מלוה ולוה פרק יג הלכה ד
המלוה את חברו על המשכון ואבד או נגנב בלא אנס שהרי המלוה חיב בדמי המשכון כמו שבארנו. ואמר המלוה סלע הלויתיך עליו ושני דינרין היה שוה. ולוה אומר סלע הלויתני עליו וסלע היה שוה. הרי המלוה נשבע תחלה שבועת השומרין שאינו ברשותו והלוה נשבע הסת שהיה שוה כנגד החוב ונפטר. אמר המלוה סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה והלוה אומר סלע הלויתני עליו ושלשה דינרין היה שוה ישבע המלוה תחלה שאינו ברשותו ואחר כך ישבע הלוה כמה היה שוה שהרי הודה במקצת וישלם הדינר. אמר הלוה סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה והמלוה אומר סלע הלויתיך עליו וסלע היה שוה ישבע המלוה שאינו ברשותו וכולל בשבועתו שהיה המשכון כנגד החוב. אמר הלוה סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה והמלוה אומר סלע הלויתיך עליו וחמשה דינרין היה שוה ישבע המלוה שאינו ברשותו ויכלל שלא היה שוה יתר על חמשה דינרים וישלם הדינר. סלע הלויתיך עליו ושני דינרין היה שוה והלוה אומר איני יודע דמיו ישבע מלוה שאינו ברשותו וכולל בשבועתו ששני דינרין היה שוה וישלם הלוה שאר החוב שהרי הוא יודע בודאי שהוא חיב לו ואינו יודע אם פרעו אם לא פרעו. סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה והמלוה אומר איני יודע דמיו ישבע המלוה שאינו ברשותו ויכלל שאינו יודע שדמיו יתר על החוב אפלו פרוטה אחת ויפטר שהרי לא חיב עצמו בכלום. אבל אם אמר המלוה אני יודע שהיה שוה יתר על החוב אבל איני יודע כמה הרי זה משלם כל מה שטען הלוה בלא שבועה כמי שאמר חמשים יש לך בידי וחמשים איני יודע שהוא מחיב שבועה ואינו יכול להשבע כמו שיתבאר. ויש לו להחרים על מי שטוען שקר: