רמב"ם (משנה תורה) הלכות מלוה ולוה פרק יז הלכה ט
המוציא שטר חוב על חברו והיה כתוב בבבל מגבהו ממעות בבל. היה כתוב בארץ ישראל מגבהו ממעות ארץ ישראל. מה שאין כן בכתבה. לא היה בשטר שם מקום והוציאו בבבל מגבהו ממעות בבל. הוציאו בארץ ישראל מגבהו ממעות ארץ ישראל. בא לגבות ממעות המקום שיצא בו השטר וטען הלוה שהמעות שאני חיב לו מכסף שהוא פחות מזה המטבע ישבע המלוה ויטל. היה בו כסף סתם מה שירצה לוה מגבהו. מכאן אתה למד ששטר שאין בו שם מקום שנכתב בו כשר לכל דבר. והוא הדין לשטר שאין בו זמן כלל שהוא כשר אף על פי שעדות זו אי אתה יכול להזמה שאין מדקדקין בדיני ממונות בדרישה וחקירה כמו שיתבאר כדי שלא תנעל דלת בפני לווין. ולפיכך שטרי חוב המאחרין כשרין אף על פי שאין אתה יכול להזמן כמו שיתבאר במקומו: