רמב"ם (משנה תורה) הלכות מלוה ולוה פרק יח הלכה א
המלוה את חברו סתם הרי כל נכסיו אחראין וערבאין לחוב זה. לפיכך כשיבוא לגבות תובע את בעל חובו תחלה אם מצא עמו נכסים בין מטלטלין בין קרקעות גובה מהן ברצון הלוה. ואם לא נתן הלוה מדעתו מגבין אותו בית דין. לא הספיק לו כל הנמצא כנגד שטר חובו הרי זה גובה מכל הקרקעות שהיו ללוה אף על פי שהן עתה מכורין לאחרים או נתונים במתנה. הואיל ומכר הלוה או נתן אחר שנשתעבד בחוב זה הרי זה מוציא מיד הלקוחות או מיד בעלי המתנות וזהו הנקרא טורף. במה דברים אמורים בקרקעות שהיו לו בעת שלוה. אבל נכסים הבאין לו לאחר שלוה לא נשתעבדו לבעל חוב ואינו טורפן. ואם התנה עליו שכל נכסים שיקנה יהיו משעבדין להפרע מהן וקנה אחר שלוה ומכר או נתן הרי בעל חוב טורף מהן: