רמב"ם (משנה תורה) הלכות מלוה ולוה פרק י הלכה ו
מי שהיה נושה בחברו מעות ואמר לו תן לי מעותי שאני רוצה לקח בהן חטים. אמר לו צא ועשה אותן עלי כשער של עכשו ויהיה לך אצלי חטים בהלואה. אם יש לו חטים כשעור מעותיו מתר ואם אין [לו] אותו המין הרי זה אסור. שלא אמרו חכמים שמתר לפסק על שער שבשוק אף על פי שאין לו כלום מאותו המין אלא בנותן מעותיו לקנות בהן פרות. אבל הרוצה להעמיד הלואתו על גב הפרות אסור עד שיהיו לו פרות. היה ללוה חטים ועשה הלואתו עליו חטים ובא אחר זמן ואמר לו תן לי חטים שאני רוצה למכרן ולקח בדמיהן יין. אמר לו צא ועשה אותן עלי יין כשער שבשוק עתה. אם יש לו יין הרי זה מתר ונעשית הלואתו אצלו יין ואם אין לו יין אסור. הרי שלא היה לו ועבר והחזיר ההלואה פרות אף על פי שקנה פרות אחר כך אינו חיב לתן לו פרות אלא נותן לו מעות שהלוהו: