רמב"ם (משנה תורה) הלכות מלוה ולוה פרק כא הלכה ג

מתנה ששבחה מחמת הוצאה אין בעל חוב גובה משבחה כלום אלא רואין כמה היתה שוה בשעת מתנה וגובה. ואם שבחה מאליה בעל חוב גובה את כלה. ואם קבל הנותן אחריות המתנה הרי בעל חוב גובה ממנה את השבח כדרך שגובין מן הלקוחות. ולמה יטרף בעל חוב חצי השבח מן הלוקח ולא יטרף ממקבל מתנה כלום. מפני שהמוכר כותב ללוקח בשטר מכירה שאני מחיב לך בקרן ובעמל שתעמל ובשבח שתשביח ועלי אחריות הכל ורצה הלוקח וקבל דבר זה שהרי הלוקח ירד על תנאי זה שאם ילקח ממנו השבח יחזר על המוכר. ואפלו לא כתב כבר נודע שזה דין המוכר עם הלוקח. אבל המתנה שאין שם תנאי זה אינו גובה משבח שהשביחה בהוצאתו כלום: