רמב"ם (משנה תורה) הלכות מלוה ולוה פרק כב הלכה א
סדר גבית החוב כך הוא. כשיביא המלוה שטרו לבית דין ויתקים אומרים ללוה שלם. ואין יורדין לנכסיו תחלה עד שיתבענו. ואם טעה הדין והוריד המלוה לנכסי לוה קדם שיתבענו מסלקין אותו. אמר הלוה הריני משלם קבעו לי זמן כדי שאלוה מאחר או אמשכן או אמכר ואביא המעות קובעין לו זמן שלשים יום ואין מחיבין אותו לתן משכון שאלו היו שם מטלטלים מיד היו בית דין גובין מהן. ואם רצה המלוה להחרים על מי שיש לו מעות או מטלטלין ומפליג אותו בדברים הרי זה מחרים. ואין מחיבין הלוה להביא ערב עד שיתן. שלמו השלשים ולא הביא בית דין כותבין אדרכתא. וכן אם אמר בתחלה כשתבעו איני משלם כותבין אדרכתא על נכסיו מיד ואין קובעין לו זמן. וכן אם אין שם אלא מלוה על פה או שהודה כותבין אדרכתא על נכסי בני חורין שיש לו: