רמב"ם (משנה תורה) הלכות מלוה ולוה פרק כה הלכה יד

מי שאמר לחברו הלוהו ואני ערב לגופו של לוה זה לא ערב לעצמו של ממון אלא כל זמן שתרצה אביאנו לך. וכן אם אמר לו אחר שהלוהו ותבעו הניחהו כל זמן שתתבענו אביאנו לך וקנו מידו על זה אם לא יביא זה הלוה יש מן הגאונים שהורה שהוא חיב לשלם. ויש מי שהורה שאפלו התנה ואמר אם לא אביאנו או שמת או שברח אהיה חיב לשלם הרי זו אסמכתא ולא נשתעבד. ולזה דעתי נוטה: