רמב"ם (משנה תורה) הלכות מלכים ומלחמותיהם פרק ב הלכה ה
המלך מסתפר בכל יום. ומתקן עצמו ומתנאה במלבושין נאים ומפארים. שנאמר (ישעיה לג יז) "מלך ביפיו תחזינה עיניך". ויושב על כסא מלכותו בפלטרין שלו. ומשים כתר בראשו. וכל העם באין אליו בעת שירצה. ועומדין לפניו ומשתחוים ארצה. אפלו נביא עומד לפני המלך משתחוה ארצה. שנאמר (מלכים א א כג) "הנה נתן הנביא ויבא לפני המלך וישתחו למלך". אבל כהן גדול אינו בא לפני המלך אלא אם רצה. ואינו עומד לפניו אלא המלך עומד לפני כהן גדול. שנאמר (במדבר כז כא) "ולפני אלעזר הכהן יעמד". אף על פי כן מצוה על כהן גדול לכבד את המלך ולהושיבו ולעמד מפניו כשיבוא לו. ולא יעמד המלך לפניו אלא כשישאל לו במשפט האורים. וכן מצוה על המלך לכבד לומדי התורה. וכשיכנסו לפניו סנהדרין וחכמי ישראל יעמד לפניהם ויושיבם בצדו. וכן היה יהושפט מלך יהודה עושה אפלו לתלמיד חכם היה עומד מכסאו ומנשקו וקורא לו רבי ומורי. במה דברים אמורים בזמן שיהיה המלך בביתו לבדו הוא ועבדיו יעשה זה בצנעה. אבל בפרהסיא בפני העם לא יעשה. ולא יעמד מפני אדם. ולא ידבר רכות. ולא יקרא לאדם אלא בשמו כדי שתהא יראתו בלב הכל: