רמב"ם (משנה תורה) הלכות מלכים ומלחמותיהם פרק י הלכה יב
שני עכו"ם שבאו לפניך לדון בדיני ישראל ורצו שניהן לדון דין תורה דנין. האחד רוצה והאחד אינו רוצה אין כופין אותו לדון אלא בדיניהן. היה ישראל ועכו"ם אם יש זכות לישראל בדיניהן דנין לו בדיניהם. ואומרים לו כך דיניכם. ואם יש זכות לישראל בדינינו דנין לו דין תורה ואומרים לו כך דינינו. ויראה לי שאין עושין כן לגר תושב אלא לעולם דנין לו בדיניהם. וכן יראה לי שנוהגין עם גרי תושב בדרך ארץ וגמילות חסדים כישראל. שהרי אנו מצוין להחיותן שנאמר (דברים יד, כא) "לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה". וזה שאמרו חכמים אין כופלין להן שלום בעכו"ם לא בגר תושב. אפלו העכו"ם צוו חכמים לבקר חוליהם ולקבר מתיהם עם מתי ישראל ולפרנס ענייהם בכלל עניי ישראל מפני דרכי שלום. הרי נאמר (תהילים קמה, ט) "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו". ונאמר (משלי ג, יז) "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום":