רמב"ם (משנה תורה) הלכות ממרים פרק ד הלכה ב

אחד שנחלקו בדבר שחיבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. או שנחלקו בדבר המביא לידי דבר שחיבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. כיצד. נחלקו באשה זו אם היא ערוה אם לאו. אם מראה דם זה מטמא באשה או לא. אם זו טמאה לידה או לא. אם זו זבה או לא. אם חלב זה אסור או מתר. וכל כיוצא באלו. הרי זה חולק בדבר שחיבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. וכיצד דבר המביא לידי דבר שחיבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת כגון שנחלקו בעבור שנה אם מעברים עד הפורים או בכל אדר הרי זה חיב שזה מביא לידי חמץ בפסח. וכן אם נחלקו בדין מדיני ממונות או במנין הדינין שדנין דיני ממונות הרי זה חיב. שהרי לדבריו של זה שאומר שזה חיב לזה כל שנטל ממנו כדין נטל ועל פי בית דין נטל. ולדבריו של זה שאומר פטור או שאמר שאין אלו ראויין לדון כל שנטל גזל הוא בידו ואם קדש בו אשה אינה מקדשת. ולדברי האומר שלא נטל הבא עליה במזיד ענוש כרת בשוגג חיב חטאת ונמצא הדבר מביא לידי דבר שחיבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. וכן אם נחלקו בדיני מכות אם זה חיב מלקות או אינו או שחלק במנין הדינים שלוקין בפניהם הרי זה חיב שהרי לדברי האומר אינו לוקה חובלין הם בו וחיבין לשלם וכל שיטל מהן כדין נוטל. ולדברי האומר בן מלקות הוא כל שיטל מהן גזל הוא בידו ואם קדש בו אשה אינה מקדשת. וכן אם נחלקו בערכין או בחרמין אם זה חיב לתן או אינו הרי זה חיב. שהרי לדברי האומר אינו חיב לתן אם לקחו ממנו הרי זה גזל והמקדש בו אשה אינה מקדשת. וכן אם חלק עליהן בפדיון קדשים אם נפדו או לא נפדו הרי זה חיב שהרי לדברי האומר אין זה פדיון אם קדש בו אשה אינה מקדשת. וכן אם נחלקו בעריפת העגלה אם אלו חיבין להביא או לא הרי זה חיב שהרי לדברי האומר חיבים להביא הרי היא אסורה בהנאה והמקדש בו אשה אינה מקדשת. וכן אם נחלקו בערלה. וכן אם נחלקו בלקט שכחה ופאה אם זה לעניים או לבעל הבית הרי זה חיב שהרי לדברי האומר לבעל הבית הרי זה גזל ביד העני ואם קדש בו אשה אינה מקדשת. וכן אם חלק עליהן באב מאבות הטמאה כגון נגעי בשר או נגעי בתים או נגעי בגדים הרי זה חיב שהרי לדברי האומר טהור מתר להכנס במקדש לאכל קדשים ולדברי האומר טמא אם נכנס או אכל במזיד ענוש כרת ובשוגג חיב חטאת. וכן אם נחלקו בטהרת מצרע אם יש לזה טהרה או אין לו. וכן אם נחלקו בהשקאת סוטה אם זו צריכה לשתות או אינה צריכה הרי זה חיב שהרי לדברי האומר צריכה אם מת הבעל קדם שתשתה הרי זו אסורה ליבמה ולדברי האומר אינה צריכה מתיבמת. וכן כל כיוצא בזה צריכין לבדק ולחקר אם היתה מחלקת זו מביאה לידי דבר זה ודבר זה מביא לידי דבר שני אפלו אחר מאה דברים אם יבוא בסוף לדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. בין שהיה הזקן מקל והן מחמירין בין שהיה הוא מחמיר והן מקילין חיב: