רמב"ם (משנה תורה) הלכות ממרים פרק ה הלכה טו

מי שנתחיב שבועה לבנו כך ראינו בו תמיד שאינו משביעו בשבועת האלה. שהרי זה בא לקללת אביו. אלא משביעו שבועה שאין בה אלה. וכבר בארנו שהאב שהרג את בנו אין אחד מאחיו של נהרג נעשה גואל הדם. ולא על הכאה ולא על הקללה בלבד הקפידה תורה אלא אף על הבזיון. שכל המבזה אביו או אמו אפלו בדברים ואפלו ברמיזה הרי זה ארור מפי הגבורה. שנאמר (דברים כז טז) "ארור מקלה אביו ואמו". והרי הוא אומר (משלי ל יז) "עין תלעג לאב ותבז ליקהת אם" וגו'. ויש לבית דין להכות על זה מכת מרדות ולענש כפי מה שיראו: