רמב"ם (משנה תורה) הלכות מעילה פרק ג הלכה א

קדשי מזבח שמתו יצאו מידי מעילה דבר תורה. אבל מועלין בהן מדברי סופרים. וכן אם נפסלו בדברים שיפסלו בהן הקרבנות שכבר בארנום מועלין בהן מדברי סופרים. במה דברים אמורים בשלא היה להן שעת התר לאכילת כהנים. אבל אם היה לקדשי קדשים הנאכלים שעת התר ואחר כך נפסלו ונאסרו באכילה הואיל והתרו שעה אחת אין מועלין באותו דבר שהיה ראוי לאכילה כמו שבארנו. כיצד. קדשי קדשים שנפסלו קדם שיגיע הדם למזבח כהלכתן כגון ששחטן בדרום אף על פי שקבל בצפון או ששחטן בצפון וקבל בדרום. או ששחט ביום וזרק בלילה או ששחט בלילה וזרק ביום. או שעשאן במחשבת הזמן או במחשבת המקום. או שקבלו הפסולין את דמן אף על פי שזרקוהו כשרים. או שזרקוהו פסולין אף על פי שקבלוהו כשרים. או שיצא הדם והבשר כלו קדם זריקת הדם. או שלן הדם. בכל אלו מועלין בכלן לעולם שהרי לא היה להן שעת התר. אבל אם הגיע הדם למזבח כמצותו ואחר כך לן הבשר או האימורין. או שנטמא הבשר או האימורין. או שיצא הבשר או האימורין לחוץ. או שיצא מקצת הבשר קדם זריקת דמים. בכל אלו וכיוצא בהן אין מועלין בשאר בשרן שהרי היה לו שעת התר לאכילה כמו שבארנו: