אינו חיב להפריש מן התורה אלא הגומר פרותיו לאכלן לעצמו אבל הגומרן למכרן פטור מן התורה וחיב מדבריהם שנאמר (דברים יד כב) "עשר תעשר" וגו' (דברים יד כג) "ואכלת" אינו חיב אלא הגומר תבואתו לאכלה: