רמב"ם (משנה תורה) הלכות עבדים פרק א הלכה ז
כל עבד עברי אסור לישראל שקנהו להעבידו בדברים בוזים שהם מיחדים לעשות העבדים כגון שיוליך אחריו כליו לבית המרחץ או יחלץ לו מנעליו שנאמר (ויקרא כה לט) "לא תעבד בו עבדת עבד". אינו נוהג בו אלא כשכיר שנאמר (ויקרא כה מ) "כשכיר כתושב יהיה עמך". ומתר לספר לו שערו ולכבס לו כסותו ולאפות לו עסתו. אבל לא יעשה אותו בלן לרבים או ספר לרבים או נחתום לרבים. ואם היתה אמנותו זאת קדם שימכר הרי זה יעשה. אבל לא ילמדנו בתחלה מלאכה כלל אלא אמנות שהיה בה הוא שעושה כשהיה עושה מקדם. במה דברים אמורים בעבד עברי מפני שנפשו שפלה במכירה. אבל ישראל שלא נמכר מתר להשתמש בו כעבד שהרי אינו עושה מלאכה זו אלא ברצונו ומדעת עצמו: