רמב"ם (משנה תורה) הלכות עבדים פרק ג הלכה א
כל עבד עברי הרי האדון חיב במזונות אשתו הנשואה לו ולא ארוסה ושומרת יבם. והוא שתהיה מתרת לו. אבל אם היתה מאסורי לאוין אפלו שניה אינו חיב במזונותיה שנאמר אשתו עמו אשה הראויה לעמד עמו. וכן חיב במזונות בניו ובנותיו. במכרוהו בית דין נאמר (שמות כא ג) "אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו". וכי תעלה על דעתך שכיון שנקנה זה נשתעבדה אשתו. אבל לא בא ללמד אלא שהאדון חיב במזונותיה. ובמוכר עצמו נאמר (ויקרא כה מא) "ויצא מעמך הוא ובניו עמו". ובנמכר לעכו"ם נאמר (ויקרא כה נד) "ויצא בשנת היבל הוא ובניו עמו". אחד אשה ובנים שהיו לו בשעת מכירה או אשה ובנים שהיו לו אחר מכירתו. והוא שיקחנה מדעת האדון. אבל אם לקחה שלא מדעת רבו אינו חיב במזונותיה: