רמב"ם (משנה תורה) הלכות עירובין פרק ו הלכה כג
אחד או רבים שאמרו לאחד צא וערב עלינו וערב עליהן באי זה רוח שרצה הרי זה ערוב ויוצאין בו שהרי לא יחדו לו רוח. האומר לחברו ערב עלי בתמרים וערב עליו בגרוגרות. בגרוגרות וערב עליו בתמרים. אמר לו הניח ערובי במגדל והניחו בשובך. בשובך והניחו במגדל. בבית והניחו בעליה בעליה והניחו בבית אינו ערוב. אבל אם אמר לו ערב עלי סתם וערב עליו בין בגרוגרות בין בתמרים בין בבית בין בעליה הרי זה ערוב:
