רמב"ם (משנה תורה) הלכות עירובין פרק ז הלכה ט
זה שאמרנו שצריך הקונה שביתה ברחוק מקום שיחזיק בדרך. לא שיצא וילך בשדה אלא אפלו ירד מן העליה לילך לאותו מקום וקדם שיצא מפתח החצר החזירו חברו הרי זה החזיק וקנה שביתה. וכל הקונה שביתה ברחוק מקום אינו צריך לומר שביתתי במקום פלוני אלא כיון שגמר בלבו והחזיק בדרך כל שהוא קנה שם שביתה. ואין צריך לומר מי שיצא ברגליו ועמד במקום שקונה בו שביתה שאינו צריך לומר כלום אלא כיון שגמר בלבו קנה:
