רמב"ם (משנה תורה) הלכות שבועות פרק יא הלכה טז
וכיצד מאימין על הנשבע. אומרין לו הוי יודע שכל העולם כלו נזדעזע בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא. וכל עברות שבתורה נאמר בהן ונקה וכאן נאמר (שמות כ ז) (דברים ה יא) "לא ינקה". כל עברות שבתורה נפרעין ממנו וכאן ממנו וממשפחתו שמחפין על זה. ולא עוד אלא גורם להפרע משונאיהם של ישראל שכל ישראל ערבין זה בזה שנאמר (הושע ד ב) "אלה וכחש ורצח" וגו' וכתוב אחריו (הושע ד ג) "על כן תאבל הארץ ואמלל כל יושב בה". כל עברות שבתורה תולין לו שנים ושלשה דורות אם יש לו זכות וכאן נפרעין מיד שנאמר (זכריה ה ד) "הוצאתיה נאם ה' צבאות ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר". הוצאתיה מיד. ובאה אל בית הגנב זה הגונב דעת הבריות ואין לו ממון על חברו וטוענו בחנם ומשביעו. אל בית הנשבע בשמי לשקר כמשמעו. (זכריה ה ד) "וכלתו ואת עציו ואת אבניו" דברים שאין אש ומים מכלין אותן שבועת שקר מכלה אותן:
