עבד שנשבע אין רבו צריך לכפותו. והרי הוא אחר שנשבע כקדם שנשבע. לפי שאין גופו קנוי לו כדי שתחול עליו שבועתו ונאמר בשבועות (במדבר ל ג) "לאסר אסר על נפשו" מי שנפשו ברשותו יצא עבד שהוא ברשות אחרים. ונמצא זה כמו שנשבע על נכסי אחר:
