רמב"ם (משנה תורה) הלכות שבועות פרק יב הלכה ז
קטנים שנשבעו והן יודעין טעם השבועה אף על פי שאינן חיבין. כופין אותן לעמד בדבריהן. כדי לחנכן ולאים עליהם כדי שלא ינהגו קלות ראש בשבועות. ואם היה הדבר שנשבעו עליו דבר שאין הקטן יכול לעמד בו אלא אם כן נזק. כגון שנשבע שיצום או שלא יאכל בשר זמן מרבה. מכה אותו אביו או רבו וגוער בו ומראין לו שהתרה שבועתו כדי שלא יהיה רגיל להקל ראש בשבועות:
