רמב"ם (משנה תורה) הלכות שביתת יום טוב פרק ז הלכה כד

כל שאסור לעשותו במועד אינו אומר לנכרי לעשותו. וכל שאסור לעשותו במועד אם אין לו מה שיאכל הרי זה עושה כדי פרנסתו. וכן עושה סחורה כדי פרנסתו. ומתר לעשיר לשכר פועל עני שאין לו מה יאכל לעשות מלאכה שהיא אסורה במועד כדי שיטל שכרו להתפרנס בו. וכן לוקחין דברים שאינם לצרך המועד מפני צרך המוכר שאין לו מה יאכל: