רמב"ם (משנה תורה) הלכות שכירות פרק א הלכה ג
המפקיד אצל חברו בין בחנם בין בשכר או השאילו או השכירו אם שאל השומר את הבעלים עם הדבר שלהן או שכרן הרי השומר פטור מכלום. אפלו פשע בדבר ששמר ואבד מחמת הפשיעה הרי זה פטור שנאמר (שמות כב יד) "אם בעליו עמו לא ישלם אם שכיר הוא בא בשכרו". במה דברים אמורים כששאל הבעלים או שכרן בעת שנטל החפץ אף על פי שאין הבעלים שם עמו בעת הגנבה והאבדה או בעת שנאנס. אבל נטל החפץ ונעשה עליו שומר תחלה ואחר כך שכר הבעלים או שאלן אף על פי שהיו הבעלים עומדין שם בעת שנאנס הדבר השמור הרי זה משלם שנאמר (שמות כב יג) "בעליו אין עמו שלם ישלם" מפי השמועה למדו היה עמו בשעת השאלה אף על פי שאינו בעת הגנבה והמיתה פטור לא היה עמו בשעת השאלה אף על פי שהיה עמו בעת המיתה או השביה חיב. והוא הדין לשאר השומרים שכלן בבעלים פטורין אפלו פשיעה בבעלים פטור: