רמב"ם (משנה תורה) הלכות שכירות פרק ה הלכה ז

השכיר לו בית סתם ואחר שנתן לו בית נפל חיב לבנותו או יתן לו בית אחר. ואם היה קטן מן הבית שנפל אין השוכר יכול לעכב עליו. והוא שיהיה קרוי בית שלא השכיר אלא בית סתם. אבל אם אמר לו בית כזה אני משכיר לך חיב להעמיד לו בית כמדת ארכו ומדת רחבו של בית זה שהראהו. ואינו יכול לומר לו לא היה ענין דברי אלא שיהיה קרוב לנהר או לשוק או למרחץ כזה אלא חיב להעמיד לו בית כמדתו וכצורתו לפיכך אם היה קטן לא יעשנו גדול גדול לא יעשנו קטן אחד לא יעשנו שנים שנים לא יעשנו אחד. ולא יפחת מן החלונות שהיו בו ולא יוסיף עליהן אלא מדעת שניהם: