רמב"ם (משנה תורה) הלכות שכירות פרק ט הלכה ג
אמר לשלוחו צא ושכר לי פועלים בשלשה והלך ושכרן בארבעה אם אמר להם השליח שכרכם עלי נותן להם ארבעה ונוטל מבעל הבית שלשה ומפסיד אחד מכיסו. אמר להם שכרכם על בעל הבית נותן להם בעל הבית כמנהג המדינה. היה במדינה מי שנשכר בשלשה ומי שנשכר בארבעה אינו נותן להם אלא שלשה ויש להם תרעמת על השליח. במה דברים אמורים כשאין מלאכתן נכרת אבל היתה מלאכתן נכרת והרי היא שוה ארבעה נותן להם בעל הבית ארבעה שאלו לא אמר להם שלוחו ארבעה לא טרחו ועשו שוה ארבעה. אמר לו בעל הבית שכר לי בארבעה והלך השליח ושכר בשלשה אף על פי שהרי מלאכתן שוה ארבעה אין להם אלא שלשה שהרי קבלו על עצמן ויש להם תרעמת על השליח. אמר לו בעל הבית בשלשה והלך השליח ואמר להם בארבעה ואמרו הרינו כמה שאמר בעל הבית אין דעתם אלא שיתן בעל הבית יתר על ארבעה לפיכך שמין מה שעשו אם שוה ארבעה נוטלין ארבעה מבעל הבית ואם אינו ידוע או אינו שוה אין להם אלא שלשה. אמר לו בעל הבית בארבעה והלך השליח ואמר להם בשלשה ואמרו לו כמה שאמר בעל הבית אף על פי שמלאכתן שוה ארבעה אין להם אלא שלשה שהרי שמעו שלשה וקבלו עליהם: