רמב"ם (משנה תורה) הלכות שכירות פרק י הלכה ו

מקום שנהגו שיהיה הנוטע אילנות נוטל חצי השבח ובעל הקרקע חצי ונטע והשביח ונטע והפסיד מחשבין לו חצי השבח שיש לו ומנכין ממנו מה שהפסיד ונוטל השאר. ואפלו התנה על עצמו שאם הפסיד לא יטל כלום הרי זה אסמכתא ואין מנכין לו אלא מה שהפסיד. היה מנהגם שיטל הנוטע מחצה ובעל הקרקע מחצה וכך היה מנהגם שיטל האריס שליש. אם נטע הנוטע והשביח ורצה להסתלק שנמצא בעל הקרקע צריך להוריד לה אריס הרי בעל הקרקע מוריד אריס ויטל בעל הקרקע חציו ולא יפסיד בעל הקרקע כלום ויטל האריס שליש והשתות הנשאר של נוטע שהרי סלק עצמו ברצונו: