רמב"ם (משנה תורה) הלכות שכירות פרק י הלכה ה
המוליך חטין לטחן ולא לתתן ועשאן סבין או מרסן. נתן הקמח לנחתום ועשאו פת נפולין. בהמה לטבח ונבלה. חיבין לשלם דמיהן מפני שהן נושאי שכר. לפיכך אם היה טבח ממחה ושחט בחנם פטור מלשלם ואינו ממחה אף על פי שהוא בחנם חיב לשלם. וכן המראה דינר לשלחני ואמר לו יפה הוא ונמצא רע אם בשכר ראהו חיב לשלם אף על פי שהוא בקי ואינו צריך להתלמד. ואם בחנם ראהו פטור והוא שיהיה בקי שאינו צריך להתלמד. ואם אינו בקי חיב לשלם אף על פי שהוא בחנם והוא שיאמר לשלחני עליך אני סומך או שהיו הדברים מראין שהוא סומך על ראיתו ולא יראה לאחרים. טבח שעשה בחנם ונבל וכן שלחני שאמר יפה ונמצא רע וכן כל כיוצא בזה עליהן להביא ראיה שהן ממחין. ואם לא הביאו ראיה משלמין: