רמב"ם (משנה תורה) הלכות שכנים פרק יא הלכה ד
כל ההרחקות האמורות בפרקים של מעלה אם לא הרחיק וראה חברו ושתק הרי זה מחל ואינו יכול לחזר ולהצריכו ולהרחיקו. והוא שיראה ממנו שמחל כגון שסיע עמו מיד או שאמר לו לעשות או שראהו שעשה בצדו בלא הרחקה ושתק ולא הקפיד על זה זכה. שכל המחזיק בנזק זכה בו כמו שבארנו. במה דברים אמורים בשהחזיק בשאר נזקין חוץ מארבעה מיני נזקין אלו האמורים בפרק זה שהן העשן וריח בית הכסא והאבק וכיוצא בו ונדנוד הקרקע. שכל אחד מאלו אין לו חזקה. ואפלו שתק הנזק כמה שנים הרי זה חוזר וכופהו להרחיק. וכן הזק ראיה במקום שצריך מחצה כופהו לעשות מחצה בכל עת שירצה כמו שבארנו. ולמה שנו נזקים אלו משאר נזקין לפי שאין דעתו של אדם סובלת נזק מאלו וחזקתו שאינו מוחל שהזקו הזק קבוע. ואם קנו מידו שמחל בנזקים אלו אינו יכול לחזר בו:
