רמב"ם (משנה תורה) הלכות שכנים פרק יא הלכה ה
מי שהחזיק לעשות מלאכת דם או נבלות וכיוצא בהן במקומן ויבואו העורבים וכיוצא בהן בגלל הדם ויאכלו והרי הן מצרין לחברו בקולם וצפצופם או בדם שברגליהם שהן יושבין על האילנות ומלכלכין פרותיהם. אם היה חברו קפדן או חולה שצפצוף הזה מזיקו או שפרות שלו נפסדין לו בדם חיב לבטל אותה המלאכה או ירחיק עד שלא יבוא לו הזק מחמתו. שהזק זה דומה לריח בית הכסא וכיוצא בו שאין לו חזקה. וכן בני מבוי או בני חצר שנעשה אחד מהן אמן ולא מחו בו שהרי החזק והיו העם נכנסין ויוצאין לקנות ושתקו לא החזיק בדבר זה ויש להם בכל עת לעכב ולומר אין אנו יכולין לישן מקול הנכנסין והיוצאין שזה הזק קבוע הוא כמו העשן והאבק. וכזה הורו הגאונים:
