רמב"ם (משנה תורה) הלכות תלמוד תורה פרק ו הלכה ט
מי שהוא זקן מפלג בזקנה אף על פי שאינו חכם עומדין לפניו. ואפלו החכם שהוא ילד עומד בפני הזקן המפלג בזקנה. ואינו חיב לעמד מלא קומתו אלא כדי להדרו. ואפלו זקן כותי מהדרין אותו בדברים ונותנין לו יד לסמכו שנאמר (ויקרא יט לב) "מפני שיבה תקום" כל שיבה במשמע:
