רמב"ם (משנה תורה) הלכות תלמוד תורה פרק ו הלכה י
תלמידי חכמים אינם יוצאין בעצמן לעשות עם כל הקהל בבנין וחפירה של מדינה וכיוצא בהן כדי שלא יתבזו בפני עמי הארץ. ואין גובין מהן לבנין החומה ותקון השערים ושכר השומרים וכיוצא בהן ולא לתשורת המלך. ואין מחיבים אותן לתן המס בין מס שהוא קצוב על בני העיר בין מס שהוא קצוב על כל איש ואיש שנאמר (הושע ח י) "גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך ושרים". וכן אם היתה סחורה לתלמיד חכם מניחים אותו למכר תחלה ואין מניחים אחד מבני השוק למכר עד שימכר הוא. וכן אם היה לו דין והיה עומד בכלל בעלי דינים הרבה מקדימין אותו ומושיבין אותו:
