רמב"ם (משנה תורה) הלכות תלמוד תורה פרק ו הלכה יב
אף על פי שהמבזה את החכמים אין לו חלק לעולם הבא, אם באו עדים שבזהו אפלו בדברים חיב נדוי, ומנדין אותו בית דין ברבים וקונסין אותו ליטרא זהב בכל מקום ונותנין אותה לחכם. והמבזה את החכם בדברים אפלו לאחר מיתה מנדין אותו בית דין והם מתירים אותו כשיחזר בתשובה. אבל אם היה החכם חי אין מתירין אותו עד שירצה זה שנדוהו בשבילו. וכן החכם עצמו מנדה לכבודו לעם הארץ שהפקיר בו ואין צריך לא עדים ולא התראה. ואין מתירין לו עד שירצה את החכם. ואם מת החכם באין שלשה ומתירין לו. ואם רצה החכם למחל לו ולא נדהו הרשות בידו:
