רמב"ם (משנה תורה) הלכות תמורה פרק ג הלכה ה
כל התמורות שהיו בעלי מומין קבועין מתחלתן הרי אלו יפדו ואינן יוצאין לחלין לכל דבר כדי שיהיו מתרין בגזה ועבודה אחר פדיונן. שהקדשה חלה בתמורה על בעלת מום קבוע שנאמר (ויקרא כז י) "או רע בטוב" ורע האמור כאן הוא בעל מום וכיוצא בו שאינו ראוי לקרבן ואף על פי כן כתוב בו (ויקרא כז י) "יהיה קדש":