רמב"ם (משנה תורה) הלכות תשובה פרק א הלכה ד
אף על פי שהתשובה מכפרת על הכל ועצמו של יום הכפורים מכפר. יש עברות שהן מתכפרים לשעתן ויש עברות שאין מתכפרים אלא לאחר זמן. כיצד. עבר אדם על מצות עשה שאין בה כרת ועשה תשובה אינו זז משם עד שמוחלין לו, ובאלו נאמר (ירמיה ג כב) "שובו בנים שובבים ארפה משובתיכם" וגו'. עבר על מצות לא תעשה שאין בה כרת ולא מיתת בית דין ועשה תשובה, תשובה תולה ויום הכפורים מכפר, ובאלו נאמר (ויקרא טז ל) "כי ביום הזה יכפר עליכם". עבר על כרתות ומיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין הבאין עליו גומרין לו הכפרה. ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורין, ובאלו נאמר (תהילים פט לג) "ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם". במה דברים אמורים בשלא חלל את השם בשעה שעבר אבל המחלל את השם אף על פי שעשה תשובה והגיע יום הכפורים והוא עומד בתשובתו ובאו עליו יסורין אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות. אלא תשובה יום הכפורים ויסורין שלשתן תולין ומיתה מכפרת שנאמר (ישעיה כב יד) "ונגלה באזני ה' צבאות וגו' אם יכפר העון הזה לכם עד תמתון":
