רמב"ם (משנה תורה) הלכות תשובה פרק ב הלכה א
אי זו היא תשובה גמורה. זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופרש ולא עשה מפני התשובה. לא מיראה ולא מכשלון כח. כיצד. הרי שבא על אשה בעברה ולאחר זמן נתיחד עמה והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו ובמדינה שעבר בה ופרש ולא עבר זהו בעל תשובה גמורה. הוא ששלמה אמר (קהלת יב א) "וזכר את בוראיך בימי בחורתיך". ואם לא שב אלא בימי זקנותו ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה אף על פי שאינה תשובה מעלה מועלת היא לו ובעל תשובה הוא. אפלו עבר כל ימיו ועשה תשובה ביום מיתתו ומת בתשובתו כל עונותיו נמחלין שנאמר (קהלת יב ב) "עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם" שהוא יום המיתה. מכלל שאם זכר בוראו ושב קדם שימות נסלח לו:
