רמב"ם (משנה תורה) הלכות תשובה פרק ב הלכה ט
אין התשובה ולא יום הכפורים מכפרין אלא על עברות שבין אדם למקום כגון מי שאכל דבר אסור או בעל בעילה אסורה וכיוצא בהן. אבל עברות שבין אדם לחברו כגון החובל את חברו או המקלל חברו או גוזלו וכיוצא בהן אינו נמחל לו לעולם עד שיתן לחברו מה שהוא חיב לו וירצהו. אף על פי שהחזיר לו ממון שהוא חיב לו צריך לרצותו ולשאל ממנו שימחל לו. אפלו לא הקניט את חברו אלא בדברים צריך לפיסו ולפגע בו עד שימחל לו. לא רצה חברו למחל לו מביא לו שורה של שלשה בני אדם מרעיו ופוגעין בו ומבקשין ממנו. לא נתרצה להן מביא לו שניה ושלישית. לא רצה מניחו והולך לו וזה שלא מחל הוא החוטא. ואם היה רבו הולך ובא אפלו אלף פעמים עד שימחל לו:
