רמב"ם (משנה תורה) הלכות תשובה פרק ו הלכה ג

ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים עד שיתן הדין לפני דין האמת שיהא הפרעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאו שעשה. הוא שהקדוש ברוך הוא אמר על ידי ישעיהו (ישעיה ו י) "השמן לב העם הזה" וגו'. וכן הוא אומר (דה"ב לו טז) "ויהיו מלעבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנבאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא". כלומר חטאו ברצונם והרבו לפשע עד שנתחיבו למנע מהן התשובה שהיא המרפא. לפיכך כתוב בתורה (שמות ד כא) "ואני (אחזק) [אקשה] את לב פרעה". לפי שחטא מעצמו תחלה והרע לישראל הגרים בארצו שנאמר (שמות א י) "הבה נתחכמה לו". נתן הדין למנע התשובה ממנו עד שנפרע ממנו. לפיכך חזק הקדוש ברוך הוא את לבו. ולמה היה שולח לו ביד משה ואומר שלח ועשה תשובה וכבר אמר לו הקדוש ברוך הוא אין אתה משלח שנאמר (שמות ט ל) "ואתה ועבדיך ידעתי" וגו' (שמות ט טז) "ואולם בעבור זאת העמדתיך". כדי להודיע לבאי העולם שבזמן שמונע הקדוש ברוך הוא התשובה לחוטא אינו יכול לשוב אלא ימות ברשעו שעשה בתחלה ברצונו. וכן סיחון לפי עונות שהיו לו נתחיב למנעו מן התשובה שנאמר (דברים ב ל) "כי הקשה ה' אלהיך את רוחו ואמץ את לבבו". וכן הכנענים לפי תועבותיהן מנע מהן התשובה עד שעשו מלחמה עם ישראל. שנאמר (יהושע יא כ) "כי מאת ה' היתה לחזק את לבם לקראת המלחמה עם ישראל למען החרימם". וכן ישראל בימי אליהו לפי שהרבו לפשע מנע מאותן המרבים לפשע תשובה שנאמר (מלכים א יח לז) "ואתה הסבת את לבם אחרנית" כלומר מנעת מהן התשובה. נמצאת אומר שלא גזר האל על פרעה להרע לישראל. ולא על סיחון לחטא בארצו. ולא על הכנענים להתעיב. ולא על ישראל לעבד עבודה זרה. אלא כלן חטאו מעצמן וכלן נתחיבו למנע מהן התשובה: