רמב"ם (משנה תורה) הלכות תשובה פרק ו הלכה ה
ומהו זה שאמר דוד (תהילים כה ח) "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך" (תהילים כה ט) "ידרך ענוים" וגו'. זה ששלח נביאים להם מודיעים דרכי ה' ומחזירין אותן בתשובה. ועוד שנתן בהם כח ללמד ולהבין. שמדה זו בכל אדם שכל זמן שהוא נמשך בדרכי החכמה והצדק מתאוה להן ורודף אותם. והוא מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בא לטהר מסיעין אותו כלומר ימצא עצמו נעזר על הדבר. והלא כתוב בתורה (בראשית טו יג) "ועבדום וענו אתם", הרי גזר על המצריים לעשות רע. וכתיב (דברים לא טז) "וקם העם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ", הרי גזר על ישראל לעבד עבודה זרה. ולמה נפרע מהן. לפי שלא גזר על איש פלוני הידוע שיהיה הוא הזונה אלא כל אחד ואחד מאותן הזונים לעבד עבודה זרה אלו לא רצה לעבד לא היה עובד. ולא הודיעו הבורא אלא מנהגו של עולם. הא למה זה דומה לאומר העם הזה יהיה בהן צדיקים ורשעים. לא מפני זה יאמר הרשע כבר נגזר עליו שיהיה רשע מפני שהודיע למשה שיהיו רשעים בישראל. כענין שנאמר (דברים טו יא) "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ". וכן המצריים כל אחד ואחד מאותן המצרים והמרעים לישראל אלו לא רצה להרע להם הרשות בידו. שלא גזר על איש ידוע אלא הודיעו שסוף זרעו עתיד להשתעבד בארץ לא להם. וכבר אמרנו שאין כח באדם לידע היאך ידע הקדוש ברוך הוא דברים העתידין להיות:
