תלמוד ירושלמי בבא בתרא פרק ט הלכה ה
משנה: השולח סבלונות לבית חמיו שילח שם מאה מנה ואכל שם סעודת חתן אפילו בדינר אינן ניגבין. לא אכל שם סעודת חתן הרי אילו ניגבין. שילח סיבלונות מרובין שיבואו עמה לבית בעלה הרי אילו ניגבין. סיבלונות ממועטין כדי שתשתמש בהן והיא בבית אביה אינן ניגבין. הלכה: השולח סבלונות לבית חמיו כול׳. חד בר נש שילח לארוסתו סבלונות מרובין. אמרו ליה קריבוי. לא תיטעום תמן כלום. אזל ולא שמע לון וכל. ונפל ביתא וזכון בכולא. חד בר נש שילח לארוסתו עשרים וארבע קריות מיני חרת בין פסח לעצרת. ולא איתקשי לרבנן אלא מנן אייתי זרע דכיתן וזיתין. רבי פרירא אוקיר לרבי יהודה נשייא תרין פוגלין בין ריש שתא לצומא והוה פקי שמיטתא והוה אית בון טעונא דגמלא. אמר ליה רבי. לית אינון אסירין. לאו ספחין אינון. אמר ליה בפקי שמיטתא איזדרעון. באותה שעה התיר רבי ליקח ירק מוצאי שביעית מיד.
