תלמוד ירושלמי בבא בתרא פרק ט הלכה ו

משנה: שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים שייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת. לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו קיימת. לא כתב בה שכיב מרע הוא אומר שכיב מרע הייתי והן אומרים בריא היה צריך להביא ראייה ששכיב מרע היה דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים המוציא מחבירו עליו הראייה. הלכה: שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים כול׳. רב ירמיה בשם רב. שייר מטלטלין לא עשה כלום. אלא הניח לו מעות ולקח קרקע כמי ששייר לו קרקע. ודא דתימר. לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו מתנה. באותו שלא הבריא. אבל אם הבריא הדא היא דמר רבי יוחנן בשם רבי ינאי. עשו דברי שכיב מרע כבריא שכתב ונתן. והוא שמת מאותו החולי. מסוכן שחילק נכסיו בין בחול בין בשבת מה שעשה עשוי. ואם היה בריא עד שיכתוב בכסף בשטר ובחזקה. אמר רבי יוחנן. ניטמא בספק בקעה בין בימות החמה בין בימות הגשמים. מחלוקת רבי מאיר וחכמים. בא לישאל בימות החמה נשאלין לו בימות החמה. בימות הגשמים נשאלין לו בימות הגשמים. אמר רבי יוחנן. ובלבד ימים הסמוכים לגשמים. רבי ינאי בשם רבי. יד השטרות לתחתונה. אמר ליה רבי יוחנן. ולאו מתניתא היא. לא כתב לה שכיב מרע והוא אומר שכיב מרע וכול׳. והוה רבי יניי מקלס ליה. הזלים זהב מכיס. בני אל יליזו מעיניך וגו׳. חד טלי זבין ניכסוי. אתא עובדא קומי רבי חייה בר יוסף ורבי יוחנן. רבי חייה בר יוסף אמר. חזקה על בן דעת חתמו. רבי יוחנן אמר. מכיון שקיבל עליו לעקור נכסין ממשפחה עליו להביא הראייה. אומר רבי יוחנן. יד השטרות לעליונה. רבי יסא בעא קומי רבי יוחנן. מה ברבי. דרבי אמר. יד בעל השטר לתחתונה. אמר ליה. דברי הכל היא יד השטרות לעליונה. והיך אתון אמרין. אתא עובדא קומי רבי חייה בר יוסף ואמר. חזקה על בן דעת חתמו. ות אמרת. מכיון שקיבל עליו לעקור נכסים ממשפחה למשפחה עליו להביא ראייה. אמר ליה. אנא לא אמרית הדא מילתא. אמר רבי זירא קומי רבי יסא. אפילו בעי רבי יוחנן מיכפור. ולא כן אמר רבי יוחנן בשם רבי. יד בעל השטר לתחתונה. אמר ליה רבי יוחנן. ולאו מתניתא היא. אלא חכמים שהן כרבי. רב ירמיה בשם רב. הלכה כרבי מאיר. שמואל אמר. חילופין היא מתניתא. מהו חילופין היא מתניתא. חברייא רברבייא אמרי. עדים. חברייא זעירייא אמרי. אין עדים. כלום פליגי אלא על העדים. אמר רבי אחא. כיון שאמרתי לכם לכתוב שכיב מרע ולא כתבתם שקרים אתם.