תלמוד ירושלמי בבא מציעא פרק ז הלכה ב
משנה: אילו אוכלין מן התורה. העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה ובתלוש מן הקרקע עד שלא נגמרה מלאכתן ובדבר שגידוליו מן הארץ. ואילו שאינן אוכלין. העושה במחובר לקרקע בשעה שאינה גמר מלאכה ובתלוש מן הקרקע מאחר שנגמרה מלאכתן ובדבר שאין גידוליו מן הארץ. היה עושה בידו אבל לא ברגליו ברגליו אבל לא בידיו אפילו בכתיפו הרי זה אוכל. רבי יוסי בי רבי יהודה אומר עד שיעשה בידיו וברגליו. הלכה: אילו אוכלין מן התורה כול׳. אמר רבי לא. כי תבוא בכרם רעיך. וכי עלת על דעת שיאכל עצים ואבנים. מה תלמוד לומר ענבים. שלא יקלף בתאינים וימצמץ בענבים. היה עושה בידיו אבל לא ברגליו. אמר רבי לא. כתיב כי תבא בקמת רעיך וגו׳. תני. בידיו או אוגד ברגליו מקמץ אפילו על כתיפו טוען. רבי יוסי בי רבי יודה אומר עד שיעשה בידיו ורגליו וגופו. יצא עושה בידיו אבל לא ברגליו. ברגליו אבל לא בגופו. רבי יוסי בירבי יודן אומר דייש. מה דייש מיוחד דבר שגידולי קרקע. יצא החולב המגבן המחבץ שאין גידולי קרקע. מה דייש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו. יצא היין משיקפה [והשמן] משירד לעוקה הבודל בתמרים והמפרד בגרוגרות דבר שנגמרה מלאכתו. מה דייש שלא בא לזיקת המעשרות. יצא הלש והמקטף והאופה שבא לזיקת מעשרות.
