תלמוד ירושלמי בבא קמא פרק ח הלכה ו

משנה: התוקע לחבירו נותן לו סלע. רבי יהודה אומר משום רבי יוסי הגלילי מנה. סתרו נותן לו מאתים זוז לאחר ידו נותן לו ארבע מאות זוז. צרם באזנו תלש בשערו רקק והגיע בו הרוק העביר טליתו ממנו פרע ראשה של אשה נותן ארבע מאות זוז והכל לפי כבודו. אמר רבי עקיבה אפילו עני שבישראל רואין אותן כאילו הן בני חורין שירדו מנכסיהן שהן בני אברהם יצחק ויעקב. מעשה באחד שפרע ראשה של אשה ובאת לפני רבי עקיבה וחייבו ליתן לה ארבע מאות זוז. אמר לו רבי תן לי זמן ונתן לו. שימרה עומדת על פתח חצירה ושיבר את הפך בפניה ובו כאיסר שמן גילת את ראשה והיתה מטפחת ומנחת על ראשה והעמיד לה עדים ובא לפני רבי עקיבה אמר לו לזה אני נותן ארבע מאות זוז. אמר לו לא אמרת כלום שהחובל בעצמו אף על פי שאינו רשאי פטור ואחרים שחבלו בו חייבים. הקוצץ את נטיעותיו על פי שאינו רשאי פטור ואחרים שקצצו את נטיעותיו חייבים. הלכה: התוקע לחבירו נותן לו סלע. אמר רבי עקיבה אפילו עני שבישראל כול׳. תני רב קרני. לבעיטה אחת. לרכובה שלש. לסקלונקית חמש עשרה. חד אמר בשם ריש לקיש. המבייש את הזקן נותן לו דמי בושתו משלם. חד בר נש איקפד לרבי יודה בר חנינה. אתא עובדא קומי ריש לקיש וקנסיה לטרא דדהב. רקק והגיע בו הרוק. עד היכן הגיע בו הרוק. עד גופו עד כליו. אלא רקק ולא הגיע בו הרוק מהו. אמר רבי יוסי. הדא אמרה. המבייש את חבירו בדברים פטור. תני רבי אבהו קומי רבי יוחנן. הרגתה שורי קצצתה נטיעותיי. והלה אומר. איני יודע. חייב. אמר ליה. הן תניתה אילין למקרילות למקבילות. אמר ליה. אנא הוא דטעית ואינון דמרין כן. מעידין אנו איש פלוני שהרג שור פלוני. והלה אומר איני יודע. חייב. [אמר. הא אמירה.]