תלמוד ירושלמי בבא קמא פרק ט הלכה ו

משנה: הגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו יוליכנו אחריו אפילו למדי. לא יתן לא לבנו ולא לשלוחו אבל נותן לשליח בית דין. ואם מת יחזיר ליורשיו. נתן לו את הקרן ולא נתן לו את החומש מחל לו על הקרן ולא מחל לו על החומש מחל לו על זה ועל זה חוץ מפחות משוה פרוטה בקרן אינו צריך לילך אחריו. נתן לו את החומש ולא נתן לו את הקרן מחל לו על החומש ולא מחל לו על הקרן מחל לו על זה ועל זה חוץ משוה פרוטה בקרן צריך לילך אחריו. נתן לו את הקרן ונשבע לו על החומש הרי זה משלם חומש על חומש עד שיתמעט הקרן פחות משוה פרוטה. וכן בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו או מצא אבדה וכחש בה ונשבע על שקר הרי זה משלם קרן וחומש ואשם. הלכה: הגוזל את חבירו שוה פרוטה כול׳. כיני מתניתא. עד שיתמעט חומש האחרון פחות משוה פרוטה. אמר רבי יונתן. בנתינת החומש נעשה חומש קרן. לא אתיא אלא בשעת עדים ובשעת הקרבן.