תלמוד ירושלמי ביצה פרק א הלכה ו

משנה: בית שמאי אומרים אין נוטלין את העלי לקצב עליו בשר. ובית הלל מתירין. בית שמאי אומרים אין נותנין את העור לפני הדריסה ולא יגביהנו אלא אם כן יש עליו בשר ובית הלל מתירין. בית שמאי אומרים אין מסלקין את התריסין ביום טוב ובית הלל מתירין אף להחזיר. הלכה: [בית שמאי אומרים אין נוטלין את העלי לקצב עליו בשר. ובית הלל מתירין.] הא שלא לקצב עליו בשר אסור. הדא היא דאמר רבי (בא) חיננה בר שלמיה בשם רב. מודין חכמים לרבי נחמיה בזיירה ומזורה ובוכנה. בזיירה. דו עצר ביה. ומזורה. דו חבט ביה. ובוכנה. דו כתת ביה. [בית שמאי אומרים אין נותנין את העור.] שוין שלא יגרדנו. מה אנן קיימין. אם במחובר לו. כגופו הוא. אם בפרוש. הדא היא דאמר רבי יעקב בר אחא חיננא קרתחייה בשם רבי הושעיה. דיסיקיא שיש בתוכה מעות. נותן עליה ככר ומטלטלה. כהדא אנטיכי נפלת על רבי ירמיה בשובתא. וחשבון עליה ורימונה. לא שהלכה כרבי הושעיה אלא בגין רבי ירמיה דלא יסכן. שוין שלא ימלחנו. תני. אבל הוא מולח עליו בשר לצלי. חברייא בשם רב. מולח הוא אדם דבר מרובה. אף על פי שאינו יכול לוכל ממנו אלא דבר ממועט. רבי אחא בשם רב. מולח ומערים מולח ומערים. מלח הכא ומלח הכא. עד דו מלח כוליה.