תלמוד ירושלמי ביצה פרק א הלכה ז

משנה: בית שמאי אומרים אין מוציאין לא את הקטן ולא את הלולב ולא את ספר תורה לרשות הרבים. ובית הלל מתירין: הלכה: הא גדול אסור. רבי שמואל בריה דרבי יוסה בירבי בון אמר. אפילו גדול מותר. וליידא מילה תנינן קטן. בא להודיעך כוחן שלבית שמי עד איכן היו מחמירין. שמואל מיטען מערס לערס. אמר רבי זעורה קומי רבי יסא. נאמר דהוה איסתניס. אמר ליה. ברי הוה מיני ומינך. תני. רבי ישמעאל בירבי אומר. אבנים שישבנו עליהן בנערותינו עשו עמנו מלחמה בזקנותינו. רבי יונה מפקד לחברייא. לא תיתבון לכון על מסטובייתה [ברייתא] דסדרה דבר עולא דאינון צנינין. רב מפקד לתלמידוי. לא תיתבון לכון על טבלה ברייתא דסדרא דאסי דאינון צנינין. רבי אבהו הוה נחת מסחי בהדין דימוסין דטיבריה. והוה מיסתמיך על תרין גותיין. שרעון וזקפון. שרעון וזקפון. אמרון ליה. מהו הכין. אמר לון. שימרתי כוחי לזיקנותי. רב חונה לא נחת לבית וועדא. רב קטינא שאיל. לא כן תני. מטלטלין את האיסתניסין. רב חונה הורי לריש גלותא לצאת בכסא. רב חסדא בעי. לא כן תני. אין יוצאין בכסא אחד אנשים ואחד נשים. אפילו תלמיד חכמים אינו טועה בדבר הזה. ורב חונה טעי. רבי ירמיה הורי לבר גירונטי אסיא מיטענה בסדינא מיעול מבקרא ביישייא בשובתא. מיישא בר בריה דרבי יהושע בן לוי מיטען בסדינא מיעול מידרוש בציבורא בשובתא. אמר רבי זריקן לרבי זעורה. כד תיעול לדרומא את שאיל לה. אשתאלת לרבי סימון. אמר לון רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי. לא סוף דבר שצורך לרבים בו. אלא שמא יצרכו לו הרבים. דלמא. רבי ליעזר ורבי אבא מרי ורבי מתניה הורי פיתא לארסקינס בשובתא. שמא יצרכו לו הרבים. תני. ולא את המפתח. בית הלל מתירין. ואמר רב הושעיה בר רב יצחק. הדא דאת אמר. במפתח שלאוכלין. אבל במפתח שלכלים לא בדא. והא רבי אבהו יתיב ומתני ומפתחא דפלמנטרין בידיה. פילפלין הוה ליה בגווה.