תלמוד ירושלמי ביצה פרק א הלכה ח

משנה: בית שמאי אומרים אין מוליכין חלה ומתנות לכהן ביום טוב בין שהורמו מאמש בין שהורמו מהיום. ובית הלל מתירין. אמרו להם בית שמאי גזירה שוה חלה ומתנות מתנה לכהן ותרומה מתנה לכהן כשם שאין מוליכין את התרומה כך לא יוליכו את המתנות. אמרו להם בית הלל לא. אם אמרתם בתרומה שאינו זכאי בהרמתה תאמרו במתנות שזכאי בהרמתן: הלכה: תני. אמר רבי יודה. לא נחלקו בית שמי ובית הלל. שמוליכין את המתנות שהורמו ביום טוב. ואת המתנות שהורמו מערב יום טוב עם המתנות שהורמו ביום טוב. על מה נחלקו. על המתנות שהורמו מערב יום טוב לעצמן. שבית שמי אוסרין. ובית הלל מתירין. וקשיא על דבית הלל. תרומה אינו זכאי בהרמתה. הגע עצמך שיש עליה תניי. זו מפני זו. ולמה תנינן חלה. מפני חלה שהורמה ביום טוב. כהדא דתני. הלש עיסה ביום טוב. מפריש חלתה ביום טוב. לשה מערב יום טוב ושכח להפריש חלתה. אסור לטלטלה. ואין צריך לומר ליטול ממנה. עירס. לא אמר אלא לש. אבל עירס לא. אמר רבי שמואל אחוי דרבי ברכיה. תיפתר בעיסה טמיאה שאינו מפריש חלתה אלא בסוף. אמר רבי יוסה בירבי בון. בדין היה בעיסה טהורה שלא יפריש חלתה אלא בסוף. תקנה תיקנו בה שיפרישנה תחילה שלא תיטמא העיסה. מתניתה ביום טוב שלפסח. אבל בעצרת ובחג מותר. רבי יוסה בירבי בון רבי חונה בשם רבי אחא. אפילו בעצרת ובחג אסור. על שם וכל מלאכה לא יעשה בהם.