תלמוד ירושלמי ביצה פרק א הלכה ט

משנה: בית שמאי אומרים תבלין נידוכין במעוך של עץ והמלח בפך ובעץ הפרור. ובית הלל אומרים תבלין נידוכין כדרכן במדוך של אבן והמלח במדוך של עץ: הלכה: וידוך מאתמול. חברייא בשם רבי יוחנן. שטעמן מר. רבי זעורה בשם רבי יוחנן. שטעמן פג. שמואל שחק על סיטרא דמדוכתא. רב אמר. כל הנידוכין נידוכין כדרכן. רב חונה רבי ירמיה רבי אימי בשם רבי יוחנן. השום והשחליים והחרדל נידוכין כדרכן. רבי אבהו בשם רבי יוחנן. העושה אלינתין בשבת חייב משם מרקיה. הא ביום טוב מותר. רבי חזקיה בשם רבי ירמיה. העושה אלינתין ביום טוב אסור משם מרקה. יצחק דיהבא שאל לרבי יוחנן. מהו מישחוק קונדיטון ביומא טבא. אמר ליה. שרי. וייב לי ואנא שתי. רבי אבהו בשם רבי יהושע בן לוי שרי. רבי זעורא בעא קומי רבי אבהו. מאן דעביד טבאות לא שחיק ליה מאיתמל. אמר ליה. אין. מחלפה שיטתיה דרבי אבהו. הכא הוא אמר. שרי. והכא הוא אמר. אסור. אלא בגין דרבי אבהו ידע דרבי זעורא מחמר ואינון מחמרין. בגין כן הוא עבד דכוותהון. אית דבעי מימר. הכין אמר ליה. מאן דבעי דייא טב לא שחק ליה מן דאיתמל. רבי זעורה שאל לקלה דרומה עבדיה דרבי יודן נשייא. שחק הוא מרך קונדיטון ביומא טבא. אמר ליה. אין. וכל מיני סיקריקון. רבי יצחק בירבי לעזר בשם רבי אימי אבוי דרבי אבדומא דציפורין. מה פליגין. ליתן לצלי. הא לקדירה מותר. רבי נחום אמר. רבי שמואל בר אבא בעי. הדא אטריתא. ליבש אסור. לקדירה מותר. על יד על יד צריכה.