תלמוד ירושלמי ביצה פרק א הלכה יא

משנה: בית שמאי אומרים אין משלחין ביום טוב אלא מנות. ובית הלל אומרים משלחין בהמה חיה ועוף בין חיין בין שחוטין. משלחין יינות שמנים וסלתות וקטניות אבל לא תבואה. רבי שמעון מתיר בתבואה: הלכה: וקשיא על דבית שמי. ירך גדולה מותר לשלחה. גדי קטן אסור לשלחו. אמר רבי יודן. לא מסתברא בטוענו. אבל אם היה מושכו והולך מה בין מושכו להוליכו מה בין מושכו להשקותו. רבי הושעיה רבה אמר לרבי יודן נשייא. שמעת מאביך. תרנגולת מותר לטלטלה. מה אם היתה מוכנת לשחיטה מותרת. ואם לאו אסורה. ואין כל תרנוגלין מוכנין לשחיטה. לכן צריכה אפילו אינה מוכנת. אמרה לו בלחישה. אמר לו. למה את אומרה לי בלחישה. אמר לו. כשם ששמעתיה בלחישה. כך אני אומרה לך בלחישה. תני. משלחין חטים שהן מאכל עסיסיות. פול שהוא מאכל נדיות. שעורים שהן מאכל בהמה. לא כן תני משם רבי שמעון. לכל נפש. אף נפשות בהמה בכלל. אתיא דרבי שמעון כשיטת רבי עקיבה רבו. כמה דרבי עקיבה אמר. לכל נפש. אף נפשות בהמה בכלל. כן רבי שמעון אומר. לכל נפש. אף נפשות בהמה בכלל.